וייטנאם וקמבודיה, הן שתיים מתוך שלוש המדינות המכונות 'הודו – סין'. וייטנאם, השוכנת בקצה הדרום מערבי של יבשת אסיה, טובלת בין גלי הים לגלי הנהרות החוצים אותה ומלאה בניגודים: בין הערים הצפופות, ובין החופים הפסטורליים בעלי חול הזהב ומי הטורקיז; בין הצפון שההשפעה הקומוניסטית ניכרת בו בכל עבר, ובין הדרום שבו האווירה מערבית ופתוחה יותר; בין רעש הקטנועים שבעיר לבין שלוות הכפרים ההרריים; בין הרוכלים בשווקים ובין הנשים החובשות כובעי קש ועובדות בשדות; בין הצוקים שבוקעים מתוך המים בהאלונג ביי לבין המישורים שבדלתת המקונג; בין הג'ונגלים הטרופיים המהבילים בדרום לבין הקרירות של בהרי הצפון. פסיפס של מדינה שעדיין לא סיימה ללקק את פצעי המלחמה שפקדה אותה. תמונה חיה של עולם הולך ומשתנה, הולך ונעלם.
קמבודיה, הינה בליל של ערים גדולות וסואנות כמו פנום פן וסיאם ריפ, עם חוף ים ארוך, נהרות רבים שסביבם ערים וכפרים מלאי קסם, וג'ונגלים עבותים. בעברה הייתה אימפריה אדירה ששלטה ברוב חצי האי של דרום מזרח אסיה, אך בהמשך נכבשה על ידי השכנות והאימפריה התפוררה. המתיחות בין הקומוניזם לאמריקאים גלשה גם לקמבודיה, בדמות מלחמת אזרחים אכזרית ועקובה מדם בין הרפובליקה הקמרית בתמיכת האמריקאים לבין המורדים הכפריים, שדגלו בקומוניזם וכונו "קמר רוז'". לבסוף הגיעה היציבות לאזור, אך איתה נמצאים כיום הסתאבות שלטונית ופערים כלכליים עצומים בין התושבים העניים והמנהיגים העשירים. מדינה המנסה להתאושש משלטון האימים של הקמר רוז', מתרפקת על תרבותה העתיקה הניבטת מכל עבר, ובייחוד ממקדשי אנגקור החבויים בליבה.
